החלטה בתיק רע"א 8052/12

           בקשת רשות ערעור "דחופה" על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 20107-11-11 (כב' השופט ע' זרנקין) מתאריכים 22.10.2012, 2.11.2012. אקדים ואציין כי הבקשה הוגשה היום והובאה לפני בשעות אחר הצהריים, ונתלוותה לה "בקשה דחופה להגשת בקשת רשות ערעור דחופה", מן הטעם שהמשך הדיון בבית משפט קמא קבוע למחר (!!!).

1.        ואלו העובדות, כפי שעולות מהחומר שצורף על ידי המבקשת. ענייננו בתביעה שעילתה גזל סודות מסחריים והמבקשת היא התובעת בתיק .

           ביום 5.7.2012 נערכה ישיבת קדם משפט, בסיומה, הורה בית משפט קמא על השלמת הליכים מקדמיים בין הצדדים תוך 45 יום (כולל פגרה), ונקבעה ישיבת ההוכחות ליום 24.9.2012 להבאת כל עדי הצדדים על מנת לסיים את הדיון באותו יום (ללא הגשת תצהירי עדות ראשית).

           ביום 24.9.2012 התקיימה ישיבת הוכחות והמבקשת הביאה עדים מטעמה, למעט אחד העדים שנבצר ממנו להגיע עקב מחלתו. בית המשפט דחה את המשך הדיון ליום 22.10.2012, יום שני בשבוע.

           ביום 17.10.2012, מספר ימים לפני הדיון שנקבע ליום 22.10.2012, אך טרם החלה פרשת ההגנה, הגישה המבקשת בקשה לדחיית המועד הקבוע להוכחות על מנת שיהיה סיפק בידה להגיש חוות דעת מטעמה. בית המשפט דחה את הבקשה.

           למחרת, ביום 18.10.2012, הגישה המבקשת בקשה נוספת לצירוף חוות דעת מטעמה, אשר צורפה לבקשה.

           הבקשה נדונה במהלך הדיון ביום 22.10.2012 ונדחתה בהחלטת בית המשפט שניתנה על אתר. בהחלטה נקבע כי אמנם לא עמדו לרשות המבקשת 90 יום על מנת להגיש את חוות הדעת כנדרש לפי סעיף 129 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א), אולם המבקשת יכולה הייתה להגיש חוות דעת מומחה תוך פרק זמן סביר, לפני תחילת שמיעת הראיות בתיק, כך שיתאפשר למשיבה לחקור את עדי המבקשת על חוות הדעת או להגיש חוות דעת נגדית. מאחר שכבר נתקיימה ישיבת הוכחות בה נשמעו עיקר עדי המבקשת, הרי שאין מקום בשלב זה להגיש את חוות הדעת (להלן: ההחלטה). ישיבת ההוכחות נמשכה, והדיון נקבע ליום 7.11.2012 לתום שמיעת ראיות הצדדים.

           המבקשת הגישה ביום 1.11.2012 שעה 22:14 בקשה לעיון מחדש בהחלטה, ולמחרת, ביום 2.11.2012 דחה בית משפט קמא את הבקשה (להלן: ההחלטה השניה).

           על שתי החלטות אלה, נסבה הבקשה שלפניי.

2.        המבקשת הלינה על החלטותיו של בית המשפט. לטענתה, שגה בית משפט קמא, בין היתר, מהטעמים הבאים: לא עמד לרשותה פרק זמן סביר לערוך את חוות הדעת, שכן חלק גדול מהמסמכים הועבר אליה על ידי המשיבים רק ביום 13.9.2012, ומסמכים נוספים הועברו רק לאחר מכן; לא עמד לרשותה פרק זמן מספיק כדי להכין חוות דעת, אף לא פרק הזמן הקבוע בתקנה 129 לתקסד"א; אחד מעדי המשיבים היה למעשה עד מומחה שעדותו עסקה בנושאים שבמומחיות ומכאן הצורך בחוות דעת נגדית מטעמה; והיה על בית המשפט לכל הפחות לאפשר לה להעיד את המומחה מטעמה במסגרת עדות ראשית ללא מתן חוות דעת.

3.        אומר בקצרה כי דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובה.

           ראשית, כלל נקוט עמנו מימים ימימה כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב באופן ניהולו של ההליך ובסדרי הדין בערכאה הדיונית. ההתערבות במקרים אלו נעשית אך במקרים חריגים כאשר ההחלטה נוגדת את הדין או גורמת לעיוות דין (רע"א 5476/10 פלוטקין נ' שירותי בריאות כללית (לא פורסם, 13.1.2011); רע"א 5528/10 Real Estate Investments LTD SF Wing Overseas נ' יניב (לא פורסם, 26.7.2010); רע"א 4040/11 ד"ר י' שגב ושות', עורכי דין נ' אנג'ל ג'נרל דיבלופרס בע"מ (לא פורסם, 28.8.2011); רע"א 999/12 פלונית נ' פלונית(לא פורסם, 8.3.2012); רע"א 8147/10 קים לוסטיגמן ייזום ובנייה בע"מ נ' בכר (לא פורסם, 22.2.2011)). במקרה דנן, המשמעות של היענות לבקשה "הדחופה" של המבקשת, משמעה התערבות הן בניהול ההליך עודנו לקראת סיום והן התערבות ביומנו של בית המשפט, ואיני רואה לכך הצדקה.

           שנית, הבקשה מוגשת "בדקה ה-90", יום אחד בלבד לפני תום שמיעת הראיות, תוך שהמבקשת מכניסה בית משפט זה לסד זמנים דוחק. כשלעצמי, התקשיתי להבין מה מנע מהמבקשת לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, מייד לאחר שניתנה ההחלטה במהלך הדיון ביום 22.10.2012, ומדוע המתינה עד לשעות הערב המאוד מאוחרות של 1.11.2012 על מנת להגיש הבקשה לעיון חוזר, מושא ההחלטה השנייה. גם מטעם זה דין הבקשה להידחות.

           אשר לעתירתה החלופית של המבקשת, להעיד את המומחה מטעמה במסגרת עדות ראשית, הרי שגם עניין זה מסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. מכל מקום, ברי כי עדותו של עד מומחה מצריכה הגשת חוות דעת, כך שבקשתה של המבקשת אינה מובנת.

4.        לפני סיום אדגיש כי אין בהחלטה זו כדי להביע עמדה לגופן של טענות המבקשת, לרבות טרוניתה כי החלטות בית משפט קמא העמידו אותה בסד זמנים שאינו תואם את תקנה 129 לתקסד"א או את רוח התקנה, או טענתה כי עדותו של העד מטעם המשיבים הייתה בבחינת עדות מומחה (על תקנה 129 ראו בהרחבה אורי גורן ועופר דרורי "עדויות מומחים לאחר תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005: היבטים דיוניים ומהותיים" המשפט יב167 (2007)). כל טענות המבקשת בנושאים אלה, יעמדו לה, אם וככל שתבקש לערער על פסק הדין, לכשיינתן.

           אשר על כן, דין הבקשה להידחות. למרות שלא נתבקשה תגובה, אני מחייב המבקשת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ש"ח.

           ניתנה היום, כ"א בחשון התשע"ג (6.11.12).